פסק-דין בתיק ע"פ 2248/08

הקדמה

1.         ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' חן), מיום 10.2.08, בתיק 103/08 - במסגרתו הורשע המערער, על פי הודאתו, בביצוע עבירה של נהיגת רכב בשעת פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961, ובעבירה של נהיגה ללא ביטוח - עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל - 1970.

2.         ביום 2.1.08 בסביבות השעה 07:00, כמתואר בכתב האישום בעניינו, נתפס המערער כשהוא נהג בפסילה. בנסיבות האמורות, נהג המערער ללא ביטוח בר תוקף.

גזר הדין

3.         בית המשפט קמא, השית על המערער העונשים הבאים: 11 חודשי מאסר בפועל; הפעלת 6 חודשי מאסר (אשר נפסקו נגדו על תנאי, ביום 30.11.05, בת.ד 90471/04) לריצוי בחופף, וכן 15 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, מיום שחרורו.

4.         בגזר הדין, התייחס בית משפט קמא לעברו התעבורתי של המערער, הכולל 39 עבירות תנועה. פסילתו של המערער באה לאחר הרשעתו בתאונת דרכים בה קופחו חייה של ילדה קטנה. חרף זאת המשיך המערער לנהוג בשני מקרים לפחות. בית משפט קמא התייחס היטב למצבו הבריאותי, הנפשי והמשפחתי של המערער. בפן הנפשי המערער סובל מתוצאות התאונה בה גרם למותו של אדם. הוא אושפז פעמיים בבית חולים איתנים לחולי נפש שם אובחן כחולה סכיזופרניה עם דיכאון בעל מרכיבים פסיכוטיים ותסמונת פוסט טראומטית.

חרף מצבו האמור, בית משפט קמא היה בדעה שאין מקום להקל עם המערער, בגין הזלזול אשר הפגין המערער בצווי בית המשפט, עשה דין לעצמו ונהג תחת פסילה. חרף זאת, מצא השופט הנכבד לנכון לבדוק את יכולתו של שירות בתי הסוהר לתת למערער את הטיפול המתאים לאור מורכבות מצבו הבריאותי, הן הפיסי והן הנפשי.

טענות הצדדים

5.         בדיון בפניי חזר הסנגור על טיעוניו בכתב, בהם פירט את נסיבותיו האישיות הקשות הן בפן הכלכלי, המשפחתי והבריאותי. הוא הדגיש את מצבו הבריאותי הרעוע של המערער, את מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה, ואת המאמצים הנעשים על מנת לשקם את המערער לכשיסיים את ריצוי עונש המאסר. נמצא לו מקום עבודה ואף התקבל ללימודים בכולל. אשת המערער הינה המפרנסת היחידה למשפחה המונה 6 נפשות. למעשה, היא הייתה האחראית על ביצוע העבירה, עת חשה ברע ונתנה למערער לנהוג במקומה.

6.         ב"כ המשיבה מבקש לדחות את הערעור. לדידו, מדובר בעונש ראוי ולא חמור. בית משפט קמא חסה חסד עם המערער עת לא הפעיל את המאסר על תנאי העומד לחובתו באופן מצטבר. מדובר בהרשעה שנייה בעבירה של נהיגה בפסילה, וזאת לאחר שרישיונו נפסל לעשר שנים בגין גרימת תאונת דרכים קטלנית. באשר למצבו הבריאותי, הן הפיסי והן הנפשי, העובדה שהוא מצוי במאסר מזה יותר מחמשה חודשים מלמדת כי לא נשקפת לו סכנה כלשהי ממאסרו.

דיון

7.         אין ספק כי העונש אשר הושת על המערער הנו חמור, בעיקר נוכח גילו של המערער (51 שנה) ומצבו הבריאותי והנפשי, כפי שתואר. המערער מדגיש את נסיבותיו האישיות הקשות. המערער היה מעורב בתאונה קטלנית קשה אשר השליכה על מצבו האישי והנפשי בצורה קשה. במצב זה ניתן היה לצפות כי הוא למד לקח ואיננו עוד מוכן להפר את צווי בית המשפט וכי עליו להתנהג בהתאם. הנימוקים אשר מנה הסנגור, בהם תירץ את התנהגות המערער והפרתו לצווי בית המשפט, אינם משכנעים כלל ועיקר. נהפוך הוא, הרושם העולה מהתנהגותו של המערער הוא שהוא לא השלים עם פסיקת בית המשפט ובחר לעשות דין לעצמו. טענתו בדבר נסיבות העבירה, קרי אשתו סבלה מכאבים ועל כן החליט להחליפה בנהיגה, אינה רלוונטית לעניינו, הנסיבות הללו מחזקות את קביעת בית משפט קמא שהמערער לא מתייחס ברצינות הראויה לעונש שהושת עליו, ולמעשה קיווה שהוא לא ייתפס. טענתו בדבר שיקול דעת מוטעה כתוצאה מהמצב הנפשי הירוד בו הוא נמצא, הייתה צריכה להוביל לתוצאה הפוכה שהיא הימנעות מנהיגה. 

אינני מטיל ספק כי נסיבותיו האישיות של המערער אינן קלות, אך אין באלה כדי להביא להתערבות בגזר הדין. בית משפט קמא שקל נכון את כל השיקולים הראויים במקרה זה. אכן, יש ממש בטענת בא כוח המשיבה שמצבו הרפואי והנפשי של המערער לא מנע ממנו להיות במאסר במשך תקופה של חודשים ללא תקלות.

לאור האמור, דין הערעור להידחות.

ניתן היום י"ב בסיון, תשס"ח (15 ביוני 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.